היפוגלקמיה (ריכוז נמוך של סוכרים בדם) זמנית של ילודים בשעות הראשונות לאחר הלידה היא מראה נפוץ, בקרב כל היונקים. לרב, תינוק בריא שנולד במועד יגיע להתייצבות של רמות הסוכר עד השעה השלישית לאחר הלידה. ההגדרה של היפוגלקמיה בילודים היא שנויה במחלוקת. אין למעשה תחום מספרי שמגדיר ערכים נורמאליים וא-נורמאליים של ריכוז הסוכר ביילודים. ההסתכלות לגבי ערכי הסוכר בדם צריכה להיות אינדיוידואלית ליילוד ספציפי.
האכלה בתדירות גבוהה ומגע עור בעור יעילים גם לאיזון רמות הסוכר.
את היילוד חשוב לייבש הייטב לאחר הלידה כיוון שתינוקות שקר להם יראו גם ערכי סוכר נמוכים. אין להשליך או להסיק שתופעה זו של היפוגלקמיה זמנית היא אינדיקציה למצב פתולוגי של היפוגלקמיה.
לא נמצא יעיל ולא הוכח מחקרית התערבות טיפולית באיזון רמות הסוכר בשלב הזה .
בפועל, כ20% מהילודים יחשבו כ"סובלים" מהתופעה ויקבלו טיפול וניתור לא הכרחי שגם הוכח כמשבש מהלך הנקה תקין.
עם זאת, היפוגלקמיה מתמשכת של היילוד היא מצב שעלול לגרום ללנזק מוחי וחשוב ואפשר למנוע זאת ע"י מעקב צמוד.
בקבוצת סיכון להיפוגלקמיה נמצאים:
- תינוק לאמא סכרתית
- תינוק קטן לגיל ההריון
- תינוק גדול לגיל הריון
- תינוק שנולד במשקל נמוך מ2500
- תינוק שסובל מזיהום
סימפטומים :
- עצבנות
- רפלקסים מוגזמים
- בכי גבוה וצורמני
- קוצר נשימה
- היפוטרמיה
- סירוב לאכול